במקום מבוא
יצאנו למסע. מסע מאתגר ולעתים קיצוני אל תוך מוחם ונפשם של עשרה יהודים גדולים שחיו את חייהם על פני האדמה הזאת בסערת נפש מרטיטה. על כל אחד מהם נכתב כבר בעבר, אבל אף אחד מהם, ככל הידוע לנו, לא היה בטיפול.
האם רבי נחמן מברסלב סבל ממאניה־דפרסיה? האם לאה גולדברג סבלה מדיכאון? האם האישיות הפרנואידית של השחמטאי בובי פישר היא שהפכה אותו לרב־אמן? האם פרנץ קפקא קיים רק קשרים זוגיים שידע שלא יוכלו להתפתח לכדי הקמת משפחה נורמטיבית? איך הצליח ברוך שפינוזה, שאמו מתה משחפת כשהיה בן שש ואביו מת כשהיה בן עשרים ושתיים והותיר אחריו חובות גדולים, לשרוד את החרמות והנידויים הקשים? מי באמת כתב את ספר קהלת, ואיך קורה שאדם שיש לו הכול מרגיש שאין לו בעצם כלום? האם אריק איינשטיין חי חיים צנועים ושקטים ופשוט אהב להיות בבית, או שמשהו אחר, עצוב ומשתק, מנע ממנו לצאת את ביתו, להופיע בציבור וליהנות מחברת אנשים?
מה חלקה של סערת הנפש בהפיכת יוצרים לגדולים באמת? האם אפשר בכלל ליצור בלעדיה? האם חיים הטבולים בעצב ובחרדה הם אקלים הכרחי לפורצי דרך, ואם כן, האין מחיר זה כבד מנשוא?
אנו מזמינים אתכם להציץ לחדר הטיפולים. להיות הזבוב שעל הקיר עת לחדר הקליניקה נכנסים בזה אחר זה עשרה יוצרים יהודים גדולים, שחלקם מתו כמעט בחוסר כול, בלי שהיה להם מושג על גדולתם.
את החיים שלנו, כותבי ספר זה, הם שינו. השחמט המוטרף של בובי פישר הצית את דמיוננו. העצב של תרצה אתר חדר אל מתחת לעורנו. את קהלת אנו קוראים שוב ושוב בהשתאות: איזה אומץ. כמה כאֵב. פרנץ קפקא, יהודי ממוצא צ'כי, הגדיר לראשונה את הבדידות האורבנית, זו שהופכת את האדם לחלול. האם אי־פעם כתב אדם מכתב מטלטל כל כך כמו זה שכתב קפקא לאביו? וזיגמונד פרויד, הו זיגמונד פרויד, יהודי אוסטרי שקיים מערכת יחסים מסוכסכת, אוהבת ושונאת עם וינה עירו וחולל מהפכה בחקר נפש האדם, מהפכה שגדולה הימנה לא חולל איש יחיד מעולם. שנינו, כותבי ספר זה, עברנו בחיינו אנליזה, אחד מאיתנו מסיים את הכשרתו כאנליטיקאי, האם יש דרך להגזים בהשפעת האיש החכם הזה על חיינו? ומהי השירה העברית בלי לאה גולדברג? מהי קלאסיקה ישראלית בלי אריק איינשטיין, ששימש לכולנו פסקול של התחדשות עברית נועזת ושל האדמה שעליה גדלנו? אבל האם הכרנו בכלל את אריק האמיתי, או שמא רק את מי שקיווינו שהוא אריק? וחנה סנש, הצנחנית שלא שבה, האם הרגישה בחייה כמו הגיבורה שנהפכה להיות לאחר מותה? וכיצד רבי נחמן מברסלב, האיש שהיה לפרקים הבודד והעצוב ביותר על פני האדמה, נעשה עבור חסידיו לנקודה בוהקת של שמחה מתפרצת? ושפינוזה, שגדל כנער בתלמוד תורה באמסטרדם, כמה סערה נפשו, כמה רחוק הפליגה דעתו וכמה דלתות של חוכמה נפתחו בזכותו, ולמרות זאת, ואולי בשל כך, כמעט לא ידע מנוח בחייו.
האם טיפול נפשי היה מסייע לאותם אנשים? האם הם בכלל נזקקו לעזרה? מה חלקה של סערת הנפש בהפיכת יוצרים לגדולים באמת? האם אפשר בכלל ליצור בלעדיה? האם חיים הטבולים בעצב ובחרדה הם אקלים הכרחי לפורצי דרך, ואם כן, האין זה מחיר כבד מנשוא?
למי מיועד הטיפול הנפשי וכיצד זה שרבים כל כך מהאנשים שהצליחו בחייהם הקצרים לייצר אמירה היסטורית בלתי־נשכחת חיו בצער עמוק, בעצב ובבדידות והתהלכו על פני האדמה הזאת בתחושה שאיש לא מבין אותם?
יש בה בכורסת הפסיכולוג דבר־מה מסעיר, מנחם, כזה המעורר רגשות סותרים וחותר אל איזו אמת עמוקה, מבקש לחשוף את המניע, לפתור את אותה חידה של אי־השקט, את תעלומת הקסם הזה, הנפלא והבלתי־נסבל, הקרוי חיים. הניסיון הספרותי לקחת דמויות חשובות שהשפיעו עלינו ולהושיבן על כורסת הפסיכולוג הוא ניסיון ללמוד עליהן דבר־מה חדש, להבין את יצירותיהן ברובד נוסף דרך הניסיון להכיר את נפשן.
ואולי כך גם להכיר עוד קצת את עצמנו, ולהכיר בכך שלא את הכול ניתן להכיר.
